צרו קשר
דמי כיס לילדים – למה ואיך?
(פורסם לראשונה ב-15/7/2010 באתר Onlife)

למה, איך, כמה ומתי להעניק דמי כיס? כמה נותנים השכנים ומתי התחילו בני הדודים? – שאלות אלו עלולות להטריד ולבלבל הורים, אז להלן כמה קווים מנחים.

הדבר החשוב ביותר לזכור הוא שדמי כיס הם אמצעי ולא מטרה בפני עצמה. המטרות שדמי כיס עשויות לשרת הן רבות ומשתלם להשקיע בהן רגע מחשבה.

מתן דמי כיס עשוי ללמד ילדים לקבוע לעצמם סדר עדיפויות, ללמד אותם לבחור מתוך כמה אפשרויות ולקחת אחריות על הבחירות שלהם. הם מאפשרים לילדים לגלות עצמאות וחופש בחירה, לתכנן קדימה, לדחות סיפוקים ולקבל החלטות ביחס להנאות קטנות עכשיו לעומת רכישה גדולה יותר בעתיד. באמצעות דמי כיס, אפשר גם ללמד ילדים לשאת בהשלכות של החלטותיהם.

אם כך, דמי כיס, כשהם ניתנים בצורה נכונה, עשויים להוות כלי חינוכי מעולה. אז איך עושים זאת נכון?

ראשית, אין טעם להעניק דמי כיס לילדים שאין להם עדיין תפיסה מספרית ואין להם תפיסה מאורגנת של זמן. מסיבה זו דמי כיס לילד בגיל הגן הם מיותרים לחלוטין. בגיל זה אפשר להתחיל ללמד אחריות, עצמאות וקבלת החלטות באותו רגע שהדבר רלוונטי. לדוגמא, בחנות הצעצועים אפשר להציע לילד לבחור דבר אחד מתוך כמה או להחליט בין משהו קטן עכשיו לבין משהו גדול מאוחר יותר.

בגילאים מבוגרים יותר, כדאי להתאים את גובה דמי הכיס לסוג הרכישות שהן לגיטימיות בעיניי ההורים כמו: חטיף בדרך חזרה מביה"ס, מחק ריחני מחנות כלי הכתיבה, חיסכון של שבועיים בדמי הכיס על מנת לקנות חבילת טושים גדולה במיוחד וכד'. זכרו, אם ילדכם מתקשה עדיין לערוך חישובים ולהתנהל עם כסף, יתכן מאוד שזה עדיין מוקדם מדי.

ככל שהילדים מתבגרים כך רמת ההוצאות שלהם גדלה אף היא. על ההורים להחליט וליידע את ילדיהם לגבי מהם הדברים שמצופה שהילד יממן מדמי הכיס שלו (יציאות עם חברים, לדוגמא) ומהם הדברים שההורים ממשיכים לממן (לדוגמא, בגדים ומוצרי טיפוח). בכדי שדמי הכיס ימשיכו לשרת את המטרה של קביעת סדר עדיפויות ולקיחת אחריות, חשוב שגובה דמי הכיס לא יהיה גבוה מדי, שכן אז יתבטל הצורך בקבלת החלטות ובחירה בין חלופות. על מנת שדמי הכיס יפתחו בילדים כישורים של תכנון קדימה וניהול נכון, חשוב שדמי הכיס יינתנו בצורה עקבית וידועה מראש, עם מינימום חריגות.

ככל שהילד מתבגר, דמי הכיס מהווים גם זירה למימוש תחושת עצמאות ונפרדות. הילד עשוי להביע באמצעותם את עולם הערכים שלו, שהוא שונה מעולם הערכים של ההורים ועפ"י רוב זוהי דרך הבעה חיובית, שתורמת להתפתחות וכדאי לכבד אותה (לדוגמא, כשהבת משקיעה במחליק לשיער, הילד בקלפים של סופר-גול, הנערים בבושם יוקרתי או בחולצה בעלת מותג כלשהי). כאן מתעוררת השאלה מהי מידת העצמאות והיד החופשית שניתנת לילדים ביחס לדמי הכיס שהם מקבלים והאם מותר להורים להתערב בהחלטותיהם? - התשובה החד-משמעית היא כן! כשהורה מעניק לילדו דמי כיס, הוא מביע אמון ביכולתו של הילד לקבל החלטות שקולות ועל הילד להרוויח אמון זה ולא לקבל אותו כמובן מאליו.

מומלץ מאוד שהורים יתפסו עמדה חינוכית בתהליך הפיכת הילדים לצרכנים צעירים, ולא, הוואקום החינוכי יתמלא ע"י לא אחרת מאשר – הפרסומות. ילדים מאוד מושפעים מפרסומות, והצעירים שבהם אף לא מבחינים בין פרסומת לבין תוכן טלוויזיוני אחר. כדאי לדון עם הילדים על ההחלטות הצרכניות שלהם, להביע כבוד לרצונותיהם, אך גם להביע עמדה חינוכית וערכית. במקרים קיצוניים יותר (רכישת סיגריות, לדוגמא) ברור שהאמון שההורים נתנו ביכולת קבלת ההחלטות של הילד הופר ועל הילד לשאת בהשלכות לכך.

לסיכום, דמי כיס הם זירת התנסות קטנה לתהליכי התפתחות חשובים. הם סוג של חבל, שאנחנו כהורים משחררים לילדינו בהדרגה ומאפשרים להם עצמאות, אך ממשיכים להחזיק, להשגיח ולגלות מעורבות.