תקופת גיל ההתבגרות עשויה להיות תקופה מהנה ומרגשת, אולם היא מהווה גם תקופה של משבר ומהווה מקור ללחץ רב. זהו גיל של גיבוש זהות עצמאית, פרידה מזהותם של ההורים תוך התמודדות עם סוגיות של דמיון ושוני ביחס לקבוצת בני הגיל. דימויים העצמי של המתבגרים לעיתים קרובות רעוע, והם עשויים לנסות לשאוב את זהותם ואת ערכם העצמי דרך סממנים חיצוניים, כמו מראה חיצוני והשתייכות קבוצתית. במקרים המדאיגים תופעות אלה יקצינו לכדי דיאטות קיצוניות על מנת לנסות להרשים ברזון מוגזם, או בניסיון למצוא חן דרך התנהגות מינית לא מבוקרת, ניסיון להשתייך דרך עישון ואף שימוש בסמים. התופעה של חרדת בחינות נפוצה אף היא ומתרחשת כאשר הנער מנסה באופן מוגזם לבסס את דימויו העצמי על הישגיו הלימודיים.

לעיתים קרובות הורים חשים חסרי אונים לנוכח מצבי הרוח המשתנים של ילדיהם המתבגרים, שאינם ששים לשתף את הוריהם, הנתפסים פתאום כמבוגרים מדי ולא מבינים.

ישנה חשיבות רבה בפנייה לעזרה מקצועית דווקא בגיל זה, בו מתגבש העצמי ומתרחשת ראשית ההשתלבות בחברה הבוגרת. שנים אלה מעצבות את המבוגר שיתפתח מתוך הנער ומשפיעות על המקום שהוא יתפוס בסופו של דבר בחברה הכללית. מעבר לטיפול במתבגר עצמו, פסיכולוג ילדים יוכל לסייע על ידי הדרכת הורים וייעוץ שיקלו על ההתמודדות.

"אם תעשה כמיטב יכולתך לקדם את הצמיחה האישית אצל צאצאך, יהיה עליך לדעת להתמודד עם תוצאות מדהימות. אם ימצאו ילדיך את עצמם כל עיקר, הם לא יסתפקו בדבר מלבד עצמיותם כולה ובכלל זה התוקפנות והיסודות ההרסניים שבה, נוסף על היסודות שאפשר לכנותם אהבה. אז תיקלע למאבק ממושך, שיהיה עליך לעמוד בו ולשרוד." ד. ו. ויניקוט, משחק ומציאות