תפריט
אבני הבניין של בטחון עצמי בילדים
פורסם לראשונה ב-7/8/2010 באתר onlife
ילד עם דימוי עצמי גבוה, הוא אותו ילד שניגש לאתגרים בחיוך, שצועד בביטחון חינני לתוך סביבה חדשה וניגש בטבעיות אל ילד שהוא לא מכיר ומציע לו לשחק איתו. הוא ילד שלא נפגע בקלות מעלבונות ומקרין תחושה של חוסן. אם יש דבר שאנחנו מאחלים לילדינו, זה ביטחון עצמי גבוה, תחושת ערך ודימוי עצמי חיובי. איך אפשר לעזור לילדים לפתח דימוי עצמי גבוה? ומה משפיע על הדימוי העצמי לחיוב ולשלילה?
ראשית כדאי לברר מהו אותו מושג מעורפל – דימוי עצמי – ולמה הוא כל כך חשוב לאושרו ולהצלחתו של ילדנו.
הדימוי העצמי הוא בעצם התשובה שהילד נותן לעצמו, ברמה מודעת ולא מודעת, כשהוא שואל את עצמו 'מי אני?' 'מה אני שווה?' 'האם אני טוב?' 'האם אני ראוי?' 'האם אני מסוגל?'. בשל כך, הדימוי העצמי הוא בעל השפעה מכרעת בצמתי החלטה שונים שהילד נתקל בהם ביום-יום. לדוגמא, האם לקחת על עצמו אתגר כלשהו או להימנע מכך? האם לעמוד ולשיר מול הכיתה? האם לדרוש להיות זה שמניף את הגביע בסוף הטורניר? האם להרים את היד ולהצביע בשיעור? האם להציע לילדה חברות? או לגשת לקבוצת ילדים חדשה?... צפוי שילד בעל דימוי עצמי נמוך, שתופס את עצמו כחסר ערך, מגושם, לא מוצלח ולא ראוי, ימנע מלקחת על עצמו את האתגרים האלו, כי הוא צופה שהוא ייכשל בהם. הוא ימנע מלשים את עצמו במרכז, כי הוא מרגיש שאינו ראוי לכך. למעשה, הדימוי העצמי הנמוך מנציח את עצמו, כי דפוס ההתנהגות הנמנע לא מאפשר לילד לחוות חוויות של הצלחה, שעשויות לשנות את התפיסה העצמית השלילית. הדימוי העצמי מכתיב לילד את תפיסת העולם שלו ויוצר אצלו ציפיות לגבי העתיד ולגבי היחס שהוא עשוי לקבל מאחרים. כך, הדימוי העצמי הופך לנבואה שמגשימה את עצמה.
חוויות של הצלחה בבניית הדימוי העצמי
מהם הגורמים המשפיעים על הדימוי העצמי של ילדים קטנים? האם מספיק לומר להם כל הזמן שהם טובים ומוצלחים והם יאמינו? – אין ספק שמתן מחמאות והרעפת אהבה, הם חשובים, אבל ילדים מושפעים מאוד גם מניסיון חייהם והם מסיקים ביחס לערכם העצמי עפ"י חוויות של הצלחה וכישלון שהם עוברים בכל יום. משום כך, חשוב מאוד לזמן לילדים חוויות של הצלחה ובנושא הזה חשוב במיוחד לדעת להגדיר במדויק מהי הצלחה בכל שלב ושלב בהתפתחות של ילדכם. לדוגמא, עבור ילד בן שנתיים, עצם החזקת הצבע ושרטוט פרוע על הדף יכולה להיחשב כהצלחה גדולה, בעוד שעבור ילד בן ארבע נראה הצלחה ביכולת לצייר ציור בעל מבנה ומשמעות. תחושת ההצלחה של הילד וקריאות ההתפעלות שלנו, צריכות לנבוע מסיטואציה שבה הוא התאמץ, השקיע מעצמו והגיע ליעד שנמצא בהישג ידו. אם נקרא הידד על עבודות בהם הילד לא השקיע כלל, הוא יחוש שלמחמאות שלנו אין כל ערך, אין טעם לתת במחמאות שלנו אמון ואין גם טעם להשקיע באופן מיוחד בעבודות. התוצאה, באופן פרדוקסאלי, היא תחושת יכולת נמוכה ודימוי עצמי נמוך. אם לא נאפשר לילדנו להתמודד עם אתגרים מתוך פחד שהוא ייכשל בהם, כמו לגשת למוכר, או ללכת לחבר בלי ליווי, אנחנו עלולים להעביר לילדנו מסר שאיננו מאמינים ביכולותיו ואז רצוננו לגונן שוב מוביל לתוצאה ההפוכה ממה שרצינו – תחושת ערך נמוכה. לעומת זאת, אם נשבח את הילד ונאמר לו שהצליח רק במקרים נדירים, בהם הוא עמד בסטנדרט גבוה במיוחד, אנחנו עלולים לעודד שאיפה מוגזמת לפרפקציוניזם ותחושת לחץ סביב ביצועים. גם אז, באופן פרדוקסאלי, ילדים מוכשרים מאוד, עלולים לחוש עצמם חסרי ערך וחרדים, במקום לפתח דימוי עצמי גבוה ותחושת שביעות רצון.
הכלל אם כן, הוא לזמן לילד אתגרים שמתאימים לרמת היכולת שלו, וכך לעזור לו לחוות כמה שיותר חוויות של הישג והצלחה.
מה קורה כשהילד חווה הצלחות וכישלונות שאינם קשורים אליו? האם גם הם משפיעים על הדימוי העצמי שלו?
למרבה הפלא, התשובה על כך היא כן. סגנון החשיבה של ילדים צעירים הוא סגנון חשיבה אגו-צנטרי. הם מתקשים מאוד להפריד בינם לבין הסביבה שלהם ולמעשה הזהות העצמית הנפרדת שלהם טרם התגבשה. מסיבות אלה, אירועים חיצוניים שמתרחשים בסביבתם של הילדים, נחווים לעיתים קרובות כאירועים פנימיים שהילד לוקח לתוכו והופך אותם לאבני בניין בדימוי העצמי שלו. לדוגמא, אם אבא פוטר מהעבודה וקיימת בבית אווירה של עצב, חוסר וודאות, כישלון או דאגות כלכליות, אלה תחושות שילדים לעיתים קרובות מפנימים ברמה לא מודעת ומייחסים לעצמם. אם אמא שקועה בעצב ובדאגות, ואינה מחזירה חיוך לבתה התינוקת שמחייכת אליה, שוב התינוקת, שאינה מפרידה בין מצב הרוח שלה לבין מצב הרוח של אמה, מפנימה את דאגת אמה ואף מפנימה את חוסר היכולת שלה להשפיע על אמה ולגרום לה לחייך. להבדיל משתי הדוגמאות האלה, כשילדינו גדלים בבתים בהם קיימת תחושה של שמחה, ביטחון ושביעות רצון, ילדים מפנימים תחושות אלה, מנכסים אותם לעצמם וקל להם יותר לפתח דימוי עצמי גבוה.
בנוסף, נטייתם של ילדים צעירים לחפש סיבתיות בעולם, גם בצורה שאינה רציונאלית, ונטייתם לחשיבה אגוצנטרית, ששמה אותם במרכז, לעיתים קרובות גורמת לילדים צעירים לחוש שהם אחראים על אירועים שונים שכלל אינם קשורים אליהם. לדוגמא, חשיבה אגוצנטרית עלולה לגרום לילד להורים גרושים לחשוב שהגירושין התרחשו באשמתו, מחשבה שמעוררת רגשות אשמה וכמובן דימוי עצמי נמוך. הנטייה לחשיבה סיבתית או אפילו מאגית, עלולה לגרום לאותו ילד לומר לעצמו שאם אירעו לו דברים לא טובים, זה הרי בגלל שהוא עצמו לא טוב. לדוגמא, ילד בשדרות שחשוף לירי קסאמים, עלול לחשוב אף ברמה לא מודעת, שהוא נענש על משהו שעשה, שהרי מבחינתו, חייב להיות הסבר לכך שכל כך הרבה דברים רעים קורים לו...
למרבה הצער, אנחנו נוכחים שבאותה מידה שאירועי חיים רבים אינם נמצאים בשליטתנו, כך גם אבני הבניין שמעצבים את הדימוי העצמי של ילדינו אינם בשליטתנו המוחלטת. מה בכל זאת נשאר בשליטתנו ואיך אנחנו עדיין יכולים לעזור לילדים לפתח דימוי עצמי חיובי?
כמה טיפים לסיכום
• קודם כל, לדבר - ננסה לעודד את ילדינו לבסס את הדימוי העצמי שלהם על תחושת ערך ויכולת פנימיות, אשר נפרדות מאירועים חיצוניים. לצורך כך נטפח את תחושת הנפרדות והזהות העצמית של הילדים ונרבה בהסברים לגבי אירועי החיים החיצוניים – נסביר למה הם מתרחשים ונדגיש שהם אינם קשורים לילדים ואינם באשמתם.
• לפנות לטיפול בעקבות אירוע טראומטי – עלינו להיות ערים לכך שאירועי חיים חיצוניים, כגון גירושין של הורים, תקיפה, תאונת דרכים, פריצה לבית וכד' עלולים להשפיע על הדימוי העצמי של ילדים ולעיתים כדאי לפנות לסיוע של איש מקצוע על מנת לסייע לילדים לשקם את הדימוי העצמי.
• זמנו לילדים חוויות של הצלחה – זכרו להתאים את רמת האתגרים לרמת היכולת של הילד והעבירו לילד מסר שאתם מאמינים ביכולת שלו להתמודד.
ילד עם דימוי עצמי גבוה, הוא אותו ילד שניגש לאתגרים בחיוך, שצועד בביטחון חינני לתוך סביבה חדשה וניגש בטבעיות אל ילד שהוא לא מכיר ומציע לו לשחק איתו. הוא ילד שלא נפגע בקלות מעלבונות ומקרין תחושה של חוסן. אם יש דבר שאנחנו מאחלים לילדינו, זה ביטחון עצמי גבוה, תחושת ערך ודימוי עצמי חיובי. איך אפשר לעזור לילדים לפתח דימוי עצמי גבוה? ומה משפיע על הדימוי העצמי לחיוב ולשלילה?
ראשית כדאי לברר מהו אותו מושג מעורפל – דימוי עצמי – ולמה הוא כל כך חשוב לאושרו ולהצלחתו של ילדנו.
הדימוי העצמי הוא בעצם התשובה שהילד נותן לעצמו, ברמה מודעת ולא מודעת, כשהוא שואל את עצמו 'מי אני?' 'מה אני שווה?' 'האם אני טוב?' 'האם אני ראוי?' 'האם אני מסוגל?'. בשל כך, הדימוי העצמי הוא בעל השפעה מכרעת בצמתי החלטה שונים שהילד נתקל בהם ביום-יום. לדוגמא, האם לקחת על עצמו אתגר כלשהו או להימנע מכך? האם לעמוד ולשיר מול הכיתה? האם לדרוש להיות זה שמניף את הגביע בסוף הטורניר? האם להרים את היד ולהצביע בשיעור? האם להציע לילדה חברות? או לגשת לקבוצת ילדים חדשה?... צפוי שילד בעל דימוי עצמי נמוך, שתופס את עצמו כחסר ערך, מגושם, לא מוצלח ולא ראוי, ימנע מלקחת על עצמו את האתגרים האלו, כי הוא צופה שהוא ייכשל בהם. הוא ימנע מלשים את עצמו במרכז, כי הוא מרגיש שאינו ראוי לכך. למעשה, הדימוי העצמי הנמוך מנציח את עצמו, כי דפוס ההתנהגות הנמנע לא מאפשר לילד לחוות חוויות של הצלחה, שעשויות לשנות את התפיסה העצמית השלילית. הדימוי העצמי מכתיב לילד את תפיסת העולם שלו ויוצר אצלו ציפיות לגבי העתיד ולגבי היחס שהוא עשוי לקבל מאחרים. כך, הדימוי העצמי הופך לנבואה שמגשימה את עצמה.
חוויות של הצלחה בבניית הדימוי העצמי
מהם הגורמים המשפיעים על הדימוי העצמי של ילדים קטנים? האם מספיק לומר להם כל הזמן שהם טובים ומוצלחים והם יאמינו? – אין ספק שמתן מחמאות והרעפת אהבה, הם חשובים, אבל ילדים מושפעים מאוד גם מניסיון חייהם והם מסיקים ביחס לערכם העצמי עפ"י חוויות של הצלחה וכישלון שהם עוברים בכל יום. משום כך, חשוב מאוד לזמן לילדים חוויות של הצלחה ובנושא הזה חשוב במיוחד לדעת להגדיר במדויק מהי הצלחה בכל שלב ושלב בהתפתחות של ילדכם. לדוגמא, עבור ילד בן שנתיים, עצם החזקת הצבע ושרטוט פרוע על הדף יכולה להיחשב כהצלחה גדולה, בעוד שעבור ילד בן ארבע נראה הצלחה ביכולת לצייר ציור בעל מבנה ומשמעות. תחושת ההצלחה של הילד וקריאות ההתפעלות שלנו, צריכות לנבוע מסיטואציה שבה הוא התאמץ, השקיע מעצמו והגיע ליעד שנמצא בהישג ידו. אם נקרא הידד על עבודות בהם הילד לא השקיע כלל, הוא יחוש שלמחמאות שלנו אין כל ערך, אין טעם לתת במחמאות שלנו אמון ואין גם טעם להשקיע באופן מיוחד בעבודות. התוצאה, באופן פרדוקסאלי, היא תחושת יכולת נמוכה ודימוי עצמי נמוך. אם לא נאפשר לילדנו להתמודד עם אתגרים מתוך פחד שהוא ייכשל בהם, כמו לגשת למוכר, או ללכת לחבר בלי ליווי, אנחנו עלולים להעביר לילדנו מסר שאיננו מאמינים ביכולותיו ואז רצוננו לגונן שוב מוביל לתוצאה ההפוכה ממה שרצינו – תחושת ערך נמוכה. לעומת זאת, אם נשבח את הילד ונאמר לו שהצליח רק במקרים נדירים, בהם הוא עמד בסטנדרט גבוה במיוחד, אנחנו עלולים לעודד שאיפה מוגזמת לפרפקציוניזם ותחושת לחץ סביב ביצועים. גם אז, באופן פרדוקסאלי, ילדים מוכשרים מאוד, עלולים לחוש עצמם חסרי ערך וחרדים, במקום לפתח דימוי עצמי גבוה ותחושת שביעות רצון.
הכלל אם כן, הוא לזמן לילד אתגרים שמתאימים לרמת היכולת שלו, וכך לעזור לו לחוות כמה שיותר חוויות של הישג והצלחה.
מה קורה כשהילד חווה הצלחות וכישלונות שאינם קשורים אליו? האם גם הם משפיעים על הדימוי העצמי שלו?
למרבה הפלא, התשובה על כך היא כן. סגנון החשיבה של ילדים צעירים הוא סגנון חשיבה אגו-צנטרי. הם מתקשים מאוד להפריד בינם לבין הסביבה שלהם ולמעשה הזהות העצמית הנפרדת שלהם טרם התגבשה. מסיבות אלה, אירועים חיצוניים שמתרחשים בסביבתם של הילדים, נחווים לעיתים קרובות כאירועים פנימיים שהילד לוקח לתוכו והופך אותם לאבני בניין בדימוי העצמי שלו. לדוגמא, אם אבא פוטר מהעבודה וקיימת בבית אווירה של עצב, חוסר וודאות, כישלון או דאגות כלכליות, אלה תחושות שילדים לעיתים קרובות מפנימים ברמה לא מודעת ומייחסים לעצמם. אם אמא שקועה בעצב ובדאגות, ואינה מחזירה חיוך לבתה התינוקת שמחייכת אליה, שוב התינוקת, שאינה מפרידה בין מצב הרוח שלה לבין מצב הרוח של אמה, מפנימה את דאגת אמה ואף מפנימה את חוסר היכולת שלה להשפיע על אמה ולגרום לה לחייך. להבדיל משתי הדוגמאות האלה, כשילדינו גדלים בבתים בהם קיימת תחושה של שמחה, ביטחון ושביעות רצון, ילדים מפנימים תחושות אלה, מנכסים אותם לעצמם וקל להם יותר לפתח דימוי עצמי גבוה.
בנוסף, נטייתם של ילדים צעירים לחפש סיבתיות בעולם, גם בצורה שאינה רציונאלית, ונטייתם לחשיבה אגוצנטרית, ששמה אותם במרכז, לעיתים קרובות גורמת לילדים צעירים לחוש שהם אחראים על אירועים שונים שכלל אינם קשורים אליהם. לדוגמא, חשיבה אגוצנטרית עלולה לגרום לילד להורים גרושים לחשוב שהגירושין התרחשו באשמתו, מחשבה שמעוררת רגשות אשמה וכמובן דימוי עצמי נמוך. הנטייה לחשיבה סיבתית או אפילו מאגית, עלולה לגרום לאותו ילד לומר לעצמו שאם אירעו לו דברים לא טובים, זה הרי בגלל שהוא עצמו לא טוב. לדוגמא, ילד בשדרות שחשוף לירי קסאמים, עלול לחשוב אף ברמה לא מודעת, שהוא נענש על משהו שעשה, שהרי מבחינתו, חייב להיות הסבר לכך שכל כך הרבה דברים רעים קורים לו...
למרבה הצער, אנחנו נוכחים שבאותה מידה שאירועי חיים רבים אינם נמצאים בשליטתנו, כך גם אבני הבניין שמעצבים את הדימוי העצמי של ילדינו אינם בשליטתנו המוחלטת. מה בכל זאת נשאר בשליטתנו ואיך אנחנו עדיין יכולים לעזור לילדים לפתח דימוי עצמי חיובי?
כמה טיפים לסיכום
• קודם כל, לדבר - ננסה לעודד את ילדינו לבסס את הדימוי העצמי שלהם על תחושת ערך ויכולת פנימיות, אשר נפרדות מאירועים חיצוניים. לצורך כך נטפח את תחושת הנפרדות והזהות העצמית של הילדים ונרבה בהסברים לגבי אירועי החיים החיצוניים – נסביר למה הם מתרחשים ונדגיש שהם אינם קשורים לילדים ואינם באשמתם.
• לפנות לטיפול בעקבות אירוע טראומטי – עלינו להיות ערים לכך שאירועי חיים חיצוניים, כגון גירושין של הורים, תקיפה, תאונת דרכים, פריצה לבית וכד' עלולים להשפיע על הדימוי העצמי של ילדים ולעיתים כדאי לפנות לסיוע של איש מקצוע על מנת לסייע לילדים לשקם את הדימוי העצמי.
• זמנו לילדים חוויות של הצלחה – זכרו להתאים את רמת האתגרים לרמת היכולת של הילד והעבירו לילד מסר שאתם מאמינים ביכולת שלו להתמודד.
